בתקופה האחרונה נתקלתי בפורומים שונים ברשת בהרבה אנשים השואלים מה ה- Big Deal בקשר לחיישנים בגודל מלא ( 36×24 מ"מ). אנשים רבים טענו שחיישנים אלה אינם דבר טוב מכיוון שהם מקצרים את אורך המוקד של העדשות לאורך המוקד המקורי שלהן, לעומת החיישנים בעלי המקדם 1.5 או 1.6 (תלוי ביצרן המצלמה). עוד ראיתי כי ישנם אנשים המתנגדים לרעיון החיישן הגדול בטענה שאם אדם צריך זווית רחבה יותר הוא תמיד יכול לבחור עדשה רחבה יותר ומצד שני, ליהנות מעדשה 450 מ"מ במחיר של 300 הינו תענוג אמיתי!

טענות אלה, במילים עדינות אינן נכונות והינן מטעות מאוד. בגלל הדברים האחרונים שקראתי ברשת, מצאתי לנכון לכתוב מאמר זה אשר יסדר לכמה אנשים כמה דברים בראש ויבהיר כמה נקודות חשובות מאוד בעברית פשוטה.

עברית פשוטה, פירושו שלא אכנס כאן להסברים הטכניים אודות אופן פעולתם המדויק של החיישנים. לצורך המאמר הזה, חיישן הוא חיישן. בין אם מדובר בחיישן מסוג CCD , CMOS או Foveon , אכנה כאן כל אחד מהם בתור חיישן. לכל חיישן מבין אלו יתרונות וחסרונות משלו, אולם לא ניכנס כאן להבדלים ביניהם.

הגודל משנה משתי סיבות. גודל החיישן משנה וגודל הפיקסלים של החיישן משנה. עד לנקודה מסוימת, פיקסלים גדולים יותר פירושם איכות תמונה גבוה יותר. באופן עקרוני (עד לנקודה מסוימת) ככל שגודל הפיקסל גדול יותר איכות התמונה תהיה גבוהה יותר. מדוע מצלמות SLR בעלות רזולוציה של 3 מגה פיקסלים כמו ה- D30 של Canon יכול להפיק דימויים באיכות גבוהה יותר מאשר מצלמות Point & Shoot בעלות רזולוציה של 4 מגה פיקסלים? חלק מהסיבה נעוץ באיכות האופטית של העדשות שנמצאות בשימוש מצלמות SLR לעומת עדשות הנמצאות במצלמות Point & Shoot . אולם, החלק השני נעוץ בגודל החיישן. מצלמות SLR מצוידות בחיישנים גדולים בעלי פיקסלים גדולים יותר, המאפשרים לקלוט את התמונה באיכות גבוהה יותר הן מבחינת רמת הפרטים שבתמונה ויכולת ההבחנה בין הפרטים והן מבחינת איכות הצבע וה- Tonal Range .

כשם שגודל החיישן במצלמות SLR מאפשר להן לצלם תמונות באיכות גבוהה יתר מאשר מצלמות Point & Shoot כך חיישן בגודל מלא מספק יתרונות רבים מול החיישנים הקטנים יותר במצלמות SLR בעלי המקדם 1.5 או 1.6. מדוע? מיד נגיע לזה.

אנשים רבים טוענים כי חסרונם הגדול של חיישנים בגודל מלא הוא בכך שהם הופכים את אורך המוקד של העדשה לאורך המוקד המקורי שלה ובכך בעצם מונעים מאתנו להשתמש בעדשת 300 מ"מ בתור עדשת 450 מ"מ לדוגמא. אותם אנשים טוענים שיתרונם של החיישנים בגודל המלא הוא בכך שהם מאפשרים שימוש אמיתי עם עדשות רחבות זווית מכיוון שאורך המוקד לא מוכפל פי 1.5 או פי 1.6. דבר זה נכון חלקית בלבד.

בעוד זה נכון שמה שאנחנו רואים מבעד לעדשת 300 מ"מ לדוגמא המורכבת על מצלמה דיגיטלית בעלת מקדם של 1.5 דומה למה שהיינו רואים לו היינו מרכיבים עדשה 450 מ"מ, נתון זה הינו מטעה ומוביל אותנו לכמה מסקנות לא נכונות לגבי התכונות האמיתיות של חיישנים בגדול מלא ויתרונם.

חוסר ההבנה של חלק מהאנשים בתחום נובע בעיקר מהצהרות מטעות של אנשי הפרסום של Canon ו- Nikon ויצרני מצלמות אחרים המייצרים מצלמות SLR דיגיטליות. מאז יצאו מצלמות ה- SLR הדיגיטליות הראשונות לשוק, התייחסו אליהן אנשי השיווק של החברות היצרניות בתור מצלמות בעלות מקדם 1.5 או 1.6. הנוסחה, אמרו אנשי השיווק היא שמכפילים את אורך המוקד של העדשה שלכם ב-1.5 או 1.6 ואתם מקבלים את אורך המוקד האמיתי של העדשה בשימוש עם מצלמת SLR דיגיטלית. ממשפט זה ניתן היה להסיק כי אכן מצלמות אלה מאפשרות מידת מה של הגדלה כאשר צלמי Telephoto ייהנו מתוספת אורך מוקד לעדשות שלהם.

הכפלה באורך המוקד של 1.5 היא דבר טוב לאוהבי הטלפוטו, נכון?

התמונה משמאל צולמה בעדשת 300 מ"מ. התמונה מימין מראה אפקט של הרכבת אותה עדשה על מצלמה דיגיטלית בעלת מקדם 1.5. הזום שמתקבל הוא דבר טוב. נכון?

התמונה משמאל צולמה בעדשת 300 מ"מ. התמונה מימין מראה את האפקט של הרכבת אותה עדשה על מצלמת SLR דיגיטלית בעלת מקדם של 1.5. התוצאה דומה לעדשת 450 מ"מ. זה דבר טוב. נכון? האמת היא שנכון יותר לתאר חיישנים בעל מקדם 1.5 כחיישנים בעלי מקדם 2/3.

נשים לרגע את הביטויים של אנשי השיווק בצד, האמת היא שחיישנים אלו קטנים יותר מהשטח של סרט צילום 35 מ"מ (שבשבילו מותאמות העדשות). למעשה חיישנים אלה לא מספקים שום הגדלה. כל מה שהם עושים הם חותכים את התמונה ( Crop ) ומציגים רק חלק ממנה (כ-2/3 ממרכז התמונה). הרווח בשימוש בחיישנים בעלי מקדם 1.5 הוא למעשה לא רווח כלל אלא הפסד של זווית כיסוי הן בעדשות Telephoto והן בעדשות רחבות זווית.

חיתוך של החלק המרכזי במצלמה בעלת חיישן בגודל מלא ייתן לכם בדיוק את אותה התוצאה כמו חיישן עם מקדם 1.5

מצלמות עם חיישנים בעלי מקדם 1.5 או 1.6 אינן מספקות הגדלה כלשהי. כל שהן עושות זה חיתוך של התמונה. צילום במצלמה עם חיישן מלא וחיתוך התמונה לאחר מכן נותן את אותו האפקט בדיוק!

על ידי שימוש בחיישן בגודל מלא ניתן לנצל את מלוא רוחב הכיסוי של העדשה שלכם ללא חיתוך של התמונה. אנשים הטוענים כי הם מפסידים "הגדלה" בזכות השימוש בחיישן בגודל מלא פשוט טוענים דברים שאינם נכונים. אם אותם אנשים יצלמו עם מצלמה בעלת חיישן בגדול מלא ואח"כ יחתכו את התמונה לכ-2/3 המרכזיים יקבלו בדיוק את אותה התוצאה ובאותה האיכות מכיוון שזה מה שמצלמות בעלות חיישנים עם מקדם 1.5 או 1.6 עושות!

לאנשים הטוענים כי אם אנשים יצלמו עם מצלמה בעלת חיישן מלא ואח"כ יבצעו חיתוך הם בעצם יבצעו חיתוך של כמות הפיקסלים ובכך בעצם יפסידו 1.5 או 1.6 מאיכות התמונה הנה דוגמא קטנה שתוכיח אחרת. טענה זו הייתה נכונה רק במקרה בו המצלמה בעלת החיישן המלא הייתה בעלת אותה רזולוציה כמו המצלמה בעלת החיישן עם מקדם 1.5. לדוגמא, Canon EOS-D60 הינה בעלת רזולוציה של 6.3 מגה פיקסלים ואילו EOS-1Ds הינה בעלת רזולוציה של 11 מגה פיקסלים. 6.3 כפול 1.6 שווה 10 מגה פיקסלים. לכן, אנחנו כאן רואים שצילום תמונה מסוימת ב- Canon EOS-1Ds וביצוע חיותך אח"כ ייתן למעשה איכות תמונה גבוהה יותר מאשר צילום אותה תמונה ב- D60 . כמובן שההבדל לא היה נראה לעין בגלל ההפרש הקטן באיכות בין שתי התמונות, אולם הדבר מוכיח כי צילום במצלמה בעלת חיישן מלא וחיתוך התמונה לאחר מכן נותן בדיוק את אותה התוצאה כמו צילום במצלמה בעלת חיישן עם מקדם 1.5 או 1.6.

אז אם חיישנים בגודל מלא כל כך טובים מדוע לא השתמשו בהם קודם? האמת היא שהטכנולוגיה לא הייתה מוכנה ולא אפשרה זאת. כאשר מצלמים תמונה בעלת רזולוציה כה גבוהה יש צורך ביותר זיכרון פנימי למצלמה, Buffers גדולים יותר על מנת לשמור את התמונות עד שאלה יועתקו על גבי כרטיסי הזיכרון וכרטיסי זיכרון גדולים יותר ומהירים יותר על מנת לעבוד בצורה יעילה ומהירה עם התמונות הגדולות.

עם הזמן היצרנים הצליחו להתגבר על הבעיות הללו והצליחו לייצר מצלמות עם כמות גדולה יותר של זיכרון, Buffers גדולים יותר, ויצרני כרטיסי הזיכרון הצליחו לייצר כרטיסי זיכרון מהירים יותר.

אולם, ישנה בעיה נוספת וחשובה שהביאו עמם החיישנים בעלי הגודל המלא. בניגוד לסרט הצילום שיגיב לפגיעה של אור בכל זווית וייצור פעולה כימית שבסופה נקבל תמונה, חיישן של המצלמה הדיגיטלית אינו יכול לעשות דבר דומה. בגלל התכונות שלהם, החיישנים במצלמות הדיגיטליות צריכים שהאור יפגע במשטח שלהם בזוית הקרובה ל-90 מעלות על מנת שתיווצר תמונה על גבי החיישן. פגיעה בזווית כהה יותר או חדה יותר תגרום לעיוות צבעים, איבוד רזולוציה ופגיעה בחדות התמונה. עם מצלמות בעלות חיישן קטן יותר ממסגרת של תמונה בפורמט 35 מ"מ קצות החיישן קרובים מספיק לציר המרכזי של העדשה כך שבעיה זו כמעט ולא קיימת. אולם, המצלמות בעלות החיישן המלא, קצות החיישן רחוקים מהציר המרכזי של העדשה והאור פוגע בהם בזווית קהה.

Canon התגברו על בעיה זו על ידי התקנת רשת של מנסרות קטנטנות (לכל פיקסל מנסרה משלו!) המשנות את הזווית בה פוגע האור בחיישן המצלמה לזווית הקרובה ל-90 מעלות. Kodak לעומת זאת טוענים כי הנושא של זווית הפגיעה של האור בחיישן המצלמה אינו בעייתי במצלמה שלהם – DSC Pro . רק הזמן והניסיון יגידו אילו עדשות בשימוש עם ה- DCS Pro גורמות לתופעות לא רצויות.

מצלמות דיגיטליות ימשיכו להתקדם בקצב מטורף, לפחות בחמש השנים הבאות. הבעיה של היצרנים תהיה לשמור על רמה של אחידות בין הדגמים השונים של אותה יצרנית. אם לקוח שילם 5000 דולר על המצלמה הדיגיטלית שלו או אפילו 1500 דולר, ובעוד שנה או שנתיים המצלמה שלו תהיה כבר "פאסה" הוא לא יהיה לקוח מרוצה.

חלק מבעיה זו היא התפישה של האנשים, מכיוון שמצלמת 6 מגה פיקסלים תייצר את אותן התמונות בעוד שנה או אפילו 5, אולם כאשר בשוק יש מצלמות אשר מסוגלות להפיק תמונות באיכות כפולה מזו של המצלמה הנוכחית התפישה שלנו משתנה לגבי אותה מצלמה.

בסופו של דבר, הטכנולוגיה תגיע לרמה שבה השכלולים הטכנולוגים כבר לא יהוו אבן מכרעת בקניית מצלמה. אני אישית חושב שמצלמה בעלת 200 מגה פיקסלים לא תהווה שיפור משמעותי לעומת מצלמה בעלת 100 מגה פיקסלים. בנקודה זו, הישגיהן של יצרניות המצלמות ימדדו על פי החדשנות שבדגמים שלהן, אשר משפרים את היכולת לצלם תמונות מוצלחות בצורה קבועה – מה שקורה היום בשוק מצלמות ה- SLR האנאלוגיות. עד שזה יקרה צפויים לנו דברים רבים וטובים בתחום הדיגיטלי…

השאירו תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here